פסק-דין בתיק ת"א 1733-06

מדובר בתביעה שהגישה התובעת כנגד הבנק הנתבע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב סירוב הבנק לכבד שיקים שנמשכו על ידה.

המחלוקת העיקרית בתיק נסובה סביב השאלה האם קמה לנתבע בתיק הגנת תום הלב הקבועה בחוק איסור לשון הרע.

בכתב תביעתה ציינה התובעת, בין היתר, כדלקמן:

התובעת ניהלה אצל הנתבע חשבון שמסגרת האשראי המאושרת שבו עמדה על הסך של 100,000 ש"ח. לאורך תקופת ניהול החשבון  היה מוסכם בין התובעת לבנק כי תתאפשר חריגה מעבר למסגרת המאושרת עד פי שתיים ממסגרת האשראי.

בתאריך 16.4.03 היה על הבנק לכבד שיקים שנמשכו על ידי התובעת בסך של 21,599 ש"ח ובמועד זה עמדה יתרת החוב בחשבון על סך של 97,180 ש"ח.

במועד האמור נמסר למנהל התובעת על ידי פקידת הבנק כי בכוונת הבנק לסרב השיקים ועל אף בקשת מנהל התובעת לשהות של יום אחד בהפקדת הסך של 20,000 ש"ח במזומן, סירב הבנק להצעה זו וזאת תוך הפרת ההסכם והנוהג המקובל בין הצדדים.

כתוצאה מהתנהגות הבנק הגישה התובעת כנגד הבנק תובענה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א - 1981 וביום 5.11.02 ניתן פסק דין בתובענה, שבו נעתר כב' השופט זמיר לבקשת התובעת והורה על ביטול 12 שיקים ממניין השיקים שסורבו, תוך שציין בין היתר, שהתנהגות הבנק יצרה אצל התובעת ציפיה סבירה להניח שהשיקים המדוברים יפרעו ועל הבנק היה למסד בצורה סבירה ובהירה כל שינוי במדיניותו,על מנת שהתובעת תדע בפני מה היא עומדת.

התנהגות הבנק בחילול השיקים שלא כדין מהווה פרסום "לשון הרע". התנהגות זו של הבנק כמעט גרמה בסופו של יום להתמוטטות כלכלית של עסקי התובעת.

התובעת תטען כי היא זכאית מהבנק לפיצוי בלא הוכחת נזק, בסך של 50,000 ש"ח בגין כל שיק ולפיכך היא זכאית לסך של 600,000 ש"ח. התובעת תוסיף ותטען כי בחילולם של השיקים כאמור ובהגבלת חשבון הבנק על ידי הבנק יש כדי רשלנות כלפי התובעת כמשמע בסעיף 35 לפקודת הנזיקין.

אשר על כן, מתבקש בית משפט לחייב הבנק לשלם לתובעת סך של 600,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בכתב הגנתו טען הנתבע, בין היתר, כי סרובו לכבד השיקים אינו מקים לתובעת עילה על פי חוק איסור לשון הרע או על פי דין אחר וזאת, משום שלא היה בסירוב זה פרסום כמשמעו בחוק ולחלופין אם אכן דובר בפרסום, לא נעשה  הפרסום מתוך כוונת פגיעה.

כן ציין הנתבע, כי בענייננו אין כל תחולה לסעיף 35 לפקודת הנזיקין ואין התובעת יכולה לסמוך ידיה על דין זה, משום שהרשלנות היתה מנת חלקה היא.

דיון

בהחלטה מיום 10.6.09 קבעה כב' השופטת חיימוביץ, שדנה באותה עת בתיק, כי קביעותיו של כב' השופט זמיר בהחלטתו מיום  5.11.07 בבש"א 956/03 מקימות בתיק זה השתק פלוגתא. בעקבות החלטה זו של כב' השופטת חיימוביץ, הודיעו הצדדים ביום 9.6.10 כי יבקשו לוותר על שמיעת ההוכחות בתיק וכן יבקשו כי ביהמ"ש יתן פס"ד על בסיס הסיכומים  בתיק ללא שמיעת הוכחות.  בהתאם לבקשה זו הורה בית המשפט ביום 9.6.10 על ביטול דיון ההוכחות ועל הגשת סיכומי הצדדים.

  האם מדובר בפרסום

ב"כ התובעת טען כי ההודעה בדבר הגבלת שיקים, הינה פרסום המתבצע בכתב והוא יכול להגיע לתפוצת אנשים רבים ובכך להוות פרסום לשון הרע.

ב"כ הנתבע טען כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הפרסום של דבר לשון הרע הגיע לאוזניהם של אנשים אחרים, זולתה, זאת נוכח העובדה שהתובעת לא צרפה את צילומם של השיקים המסורבים ולא המציאה כל ראייה לכך שהשיקים היו ממוענים לזרים.

סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי לענין לשון הרע יחשב פרסום בעל פה, בכתב או בדפוס.

עיון בכתב התביעה, בתצהירים שהוגשו מטעם התובעת ובמסמכים שצורפו לתיק מעלה כי אכן לא צורפו צילומי השיקים המסורבים.